החלטה בתיק ת"א 175286-09

לפני בקשת המבקשת לאפשר לה עיון במסמכים (חוות דעת והסכם פשרה), שהוגשו לבית המשפט במסגרת התביעה דנא, שהמבקשת לא הייתה צד לה.

רקע

התובעים בתיק דנא, בעלי בתים ברח' ישראל גורי בת"א, הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לבתיהם עקב התפשטות שורשי עצי פיקוס המוצבים בסמוך לבתיהם והנמצאים באחריות הנתבעת. במסגרת התביעה, הגישו התובעים חוות דעת שמאיות לגבי הנזקים שנגרמו כאמור. התיק הסתיים בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. הודעת צד ג' טרם הוכרעה.

המבקשת הגישה בקשה לפי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003, לאפשר לה עיון בחוות הדעת שניתנה ביחס לתובע 9, מר רז ישר משה, כמו גם בהסדר הפשרה. המבקשת טוענת כי היא מתגוררת קומה מעל דירתו של התובע 9 והנה שותפה יחד עמו בבעלות על הרכוש המשותף של הבניין. לטענתה, נודע לה מפי השמועה על התביעה ועל ההסדר שהושג בה. פנייתה אל הנתבעת לקבל פרטים ומידע נדחתה. לטענתה, נודע לה מפי השמועה כי התובע 9 קיבל פיצוי גם בגין הרכוש המשותף. לטענתה, לא נעשה כל תיקון עד היום ברכוש המשותף. לטענתה, בכוונתה לפעול בעניין זה כנגד התובע 9 וכנגד העירייה ועל כן היא זקוקה לעיון במסמכים הנ"ל. עוד נטען כי נזקים קונסטרוקטיביים לדירת התובע 9, הנם בעלי השלכה על דירתה, המצויה בדיוק מעל דירתו של התובע הנ"ל. המבקשת טוענת כי מטרת העיון בחוות הדעת הנה לאמוד את הנזקים שנגרמו למקרקעין וגם לדירתה. כמו כן, עיון בחוות הדעת תאפשר לה את אכיפת ביצוע התיקונים ברכוש המשותף. המבקשת טוענת כי זכותה לעיין בהסכם הפשרה משום שגלום בו פיצוי בגין הרכוש המשותף השייך גם לה וכן כדי לברר האם נעשתה עסקה בין הנתבעת לתובע 9 ביחס לרכוש המשותף.

התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לתובע 9 סכסוך רב שנים עם המבקשת. כמו כן, חוות הדעת הנה פרטית ורכושו של התובע 9 ששילם עליה מכספו. גם הסכם הפשרה הנו עניינם הפרטי של התובעים. גם הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי במסגרת הסדר הפשרה נקבע כי חל עליו חיסיון ואלמלא סעיף החיסיון, לא הייתה הנתבעת מגיע להסדר פשרה. עוד נטען כי אין בהסדר הפשרה ממילא התייחסות פרטנית לתובע 9 ומכאן שעיון בו לא יואיל למבקשת. עוד נטען כי בהעדר תצהיר לא הוכח כי המבקשת מתגוררת דירה מעל התובע 9.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל חלקית. ההלכה הנה כי נקודת המוצא בבקשות לעיון מהסוג המונח לפניי, הנה כי יש לאפשר את העיון וזאת נוכח תפישת היסוד בדבר עיקרון פומביות הדיון. לפיכך, נקבע כי הנטל על המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו. כמו כן, נקבע כי אם העיון אינו אסור לפי הדין, על בית המשפט לשקול האם העיון מוצדק ולאחר מכן, אם הגיע למסקנה חיובית בעניין זה, עליו לשקול מה היא הדרך לאפשר את העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר במתנגדים לעיון. עוד נפסק כי קיומו של חיסיון מוסכם בין הצדדים ביחס להסדר הפשרה, יהווה שיקול המצדיק הימנעות מחשיפת ההסדר (לכל האמור לעיל ראה ת.א. (מרכז) 3551-06-10 יצחק דובב נ' טי. ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ - פורסם באתרים משפטיים). 

במקרה דנא, העיון המבוקש אינו אסור על פי דין. האם הוא מוצדק?

חוות הדעת

לעניין חוות הדעת, לא מצאתי כל טעם ממשי שלא להתיר למבקשת לעיין באותו החלק של חוות הדעת אשר מתייחס לרכוש המשותף ולצורך בחיזוק יסודות המבנה וכו', עניינים שיש למבקשת אינטרס ברור בהם.

סעיף החיסיון לא מתייחס לחוות דעת, אלא רק להסכם הפשרה. העובדה שהתובע 9 שילם עבור חוות הדעת והמבקשת לא השתתפה בכך, אינה עילה מספקת למנוע ממנה לעיין בחוות דעת שמתייחסת גם לרכוש שלה, בפרט חוות דעת שמתייחסת לנושא מהותי, כגון צורך בחיזוק יסודות המבנה. אין זה מתקבל על דעתי כי יימנע מהמבקשת, שמתגוררת בבניין, לעיין בחוות דעת שנערכה, גם אם לבקשת שכנה לבניין, התובע 9, ואשר יש בו קביעות חשובות ביותר בנושא של יציבות המבנה שהמבקשת גרה בו, על כל ההשלכות שישנן לקביעות אלה בנושאים של בטיחות.

אינטרס התובע 9 הגלום בתשלום ששילם עבור חוות הדעת, יישמר על ידי כך שזכות המבקשת תתמצה בזכות העיון בחוות הדעת, אולם כל שימוש שתעשה בחוות הדעת לצורך קבלת פיצוי מהנתבעת בגין נזקים שנגרמו לדירתה, ישית עליה את החובה, מכוח דיני עשיית עושר, לשלם לתובע 9 סכום השווה להשתתפות שלה בהוצאות עבור חוות הדעת.

בשולי הדברים, אציין כי מאחר וחוות הדעת מתייחסת רק לדירת התובע 9 ולרכוש המשותף של הבניין, איני רואה כיצד תוכל המבקשת לעשות שימוש בחוות הדעת כדי להוכיח נזקים שנגרמו לדירתה שלה. בעניין זה תצטרך היא, מן הסתם ,חוות הדעת נפרדת. ככל שעסקינן ברכוש המשותף שלגביו כבר הושג ההסדר, קשה לראות את המבקשת מגישה תביעה נוספת בעניין זה שכבר נדון.

כמו כן, לעניות דעתי, סביר להניח כי גם היום וגם לפני שתעשה המבקשת כל שימוש בחוות הדעת, רשאי לכאורה התובע 9 לדרוש מהמבקשת השתתפות בהוצאות חוות הדעת (החלק הנוגע לרכוש המשותף בלבד) וזאת בשל החובה שחלה על כל דייר בבית המשותף להשתתף בכל ההוצאות הכרוכות באחזקת הרכוש המשותף (ראה חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). גם העובדה שהתובע 9 מסוכסך עם המבקשת, אינו עילה מספקת בנסיבות העניין ולאור האמור לעיל למנוע את העיון בחוות הדעת.

מאחר וחוות הדעת ניתנה לגבי הדירה של התובע 9 והנזקים לרכוש המשותף יחד ומאחר ולגבי חלק מהסעיפים שבחוות הדעת לא ברור האם נוגעים הם לדירה בלבד, לרכוש המשותף בלבד או לשניהם, אין מנוס מלאפשר למבקשת לעיין בחוות הדעת כולה, כפי שנערכה וללא מחיקת חלקים ממנה. בנסיבות העניין, זכותה של המבקשת לעיון בחוות הדעת כאמור, גוברת על הנזק הזניח לדעתי, שייגרם לתובע 9, מכך שגם חלקים שבחוות הדעת הנוגעים לדירתו, ייחשפו בפניה.

הסכם הפשרה

בכל הנוגע להסכם הפשרה, מאחר והסכום שנרשם בו לא מתייחס פרטנית לתובע 9, אלא לכל התובעים יחד, ממילא עיון בו לא יואיל למבקשת. עוד יצוין כי על רקע ניסוח ההסדר, לא ידוע (גם לבית המשפט), מה הסכום שקיבל כל תובע ובגין אילו ליקויים (בדירה בלבד? ברכוש המשותף? בשניהם?). בנסיבות אלה, לדעתי גובר האינטרס לתת תוקף לסעיף החיסיון שבהסכם. בשולי הדברים, למעלה מן הדרוש, כהערת אגב ומבלי להכריע בכך, מוצא אני מקום לציין, כי במידה והתובע 9 והמבקשת אכן הנם בעלים משותפים של הרכוש המשותף בבניין, לכאורה, ובהעדר עובדות או טענות אחרות, כל סכום שקיבל התובע 9 מאת הנתבעת כפיצוי עבור ליקויים ברכוש המשותף, ככל שקיבל, חייב התובע 9 לעשות בהם שימוש לצורך תיקון הליקויים ובמובן זה, הוא מחזיק את הסכום הנ"ל גם כנאמן של המבקשת, שהנה שותפתו בבעלות על הרכוש המשותף. לכאורה, בנסיבות אלה, המבקשת רשאית לפנות אל התובע 9 בשאלות בעניין זה, ואם לא יענו לשביעות רצונה, להגיש נגדו תביעה בנושא, ככל שהיא סבורה שעומדת לה עילה לעשות כן.

סוף דבר

אשר על כן, אני מתיר את העיון בחוות הדעת מיום 18.3.09 של השמאי מאיר אייל המופנית את התובע 9. הבקשה לעיון בהסכם הפשרה, נדחית.